פסק-דין בתיק ב"ל 27063-02-10

השאלה העומדת להכרעתנו בתיק דנן הינה - האם ביום 22.7.05, בו אירע לתובע מקרה המזכה בגמלה, היה לו חוב של דמי ביטוח אשר הפיגור בתשלומו הצדיק הפחתה במחצית של גמלת הנכות לה נמצא זכאי; שמא היה לו במועד הקובע הסכם תשלומים תקף ולכן היה התובע זכאי לקבל את גמלת הנכות במלואה.

משלא התגלעה בין הצדדים מחלוקת עובדתית לא נשמעו בפנינו עדויות, וקביעתנו מושתתת על טענות הצדדים והמסמכים שהובאו בפנינו, לרבות שתי תעודת עובד ציבור מהתאריכים 15.3.10 ו- 28.12.10 שנערכו בידי גב' אולגה לגר, מנהלת תחום בכירה ביטוח וגבייה, וכן תעודת עובד ציבור מיום 14.3.10 שנערכה בידי גב' צפורה משה, ממחלקת נפגעי עבודה בנתבע.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת וטענות הצדדים

1.                התובע יליד 1963, צבר משך מספר שנים חוב כלפי הנתבע, בגין פיגור בתשלום דמי ביטוח (תעודת גב' לגר, 28.12.10). בשנת 2004 חתם התובע עם הנתבע על שני הסדרים לתשלום החוב, אך לא קיים אותם (תעודת גב' לגר, 15.3.11).

2.                ביום 28.6.05, במסגרת הליכים לגביית החוב, נגרר רכבו של התובע. בו ביום ביקשה אשת התובע מהנתבע לשלם את החוב, ללא קנסות, בהסדר תשלומים. לשם כך, הגישה בקשה שאושרה, להסדר תשלומים חריג, במסגרתו ישולם החוב, שעמד אותה שעה על סך 83,304 ש"ח, ב-60 תשלומים בהוראת קבע (להלן - הסכם התשלומים). בהתאם, הורה הנתבע להמתין עם מכירת רכבו של התובע. ביום 11.7.05 הוגש לנתבע אישור על ביצוע תשלום ראשון לפי הסכם התשלומים ואשת התובע התחייבה להמציא לנתבע את טופס הוראת הקבע עד ליום 13.7.05. ביום 18.7.05 התקשרה אשת התובע וביקשה לדחות את המועד להגשת טופס הוראת הקבע עד ליום 21.5.05 (תעודת גב' לגר, 15.3.11). טופס הוראת הקבע לא הוגש מעולם לנתבע ולמעט התשלום הראשון, לא שילם התובע לנתבע כל תשלום נוסף בהתאם להסכם התשלומים.

3.                ביום 22.7.05 לקה התובע באוטם שריר הלב ופגיעתו הוכרה כפגיעה בעבודה (להלן - האירוע המזכה). התובע הגיש לנתבע תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה, וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה לו ביום 5.8.09 נכויות זמניות בשיעור 100% ו-50% ונכות צמיתה בשיעור 15% בתחולה מיום 22.1.06; בהתאם, שולם לתובע ביום 2.9.09 מענק חד פעמי בסך 47,300 ש"ח.

4.                הן התובע והן הנתבע השיגו על קביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון. ועדה רפואית לעררים, אשר דנה בעניינו של התובע אישרה ביום 15.10.09 את קביעת הועדה הראשונה ביחס לנכויות זמניות, אך העלתה את שיעור הנכות הצמיתה ל-25% החל מיום 22.1.06. הואיל ודרגת נכות זו זיכתה את התובע בקצבת נכות חודשית, היה על התובע להשיב את מענק הנכות החד פעמי ששולם לו.

5.                כעולה מתעודת עובד הציבור של גב' משה, בחודש 10/09 היה התובע זכאי לקצבאות רטרואקטיביות בסך 84,672 ש"ח (כולל הצמדה). סכום זה קוזז במלואו לטובת חובות התובע אצל הנתבע, כנגד הסכומים הבאים: מענק הנכות החד פעמי בסך 47,300 ש"ח, חוב מזונות בסך 5,930 ש"ח, חוב הבטחת הכנסה 1,696 ש"ח וסך 29,746 ש"ח בגין חוב במחלקת הגבייה, בשל אי תשלום דמי ביטוח.

6.                עוד מסרה גב' משה בתעודתה, כי נוכח קיומו של חוב בגין פיגור בתשלום דמי ביטוח, ובהתאם לסע' 366(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק), עודכנה המערכת באופן שהופחתה מחצית הגמלה לה היה התובע זכאי. בעקבות העדכון, הופחתה הגמלה החודשית שמקבל התובע, מ-1,833 ש"ח ל-917 וכן עודכן חובו של התובע והועמד על סך 24,913 ש"ח, נכון ליום 14.3.10.

7.                על החלטה זו הוגשה התביעה שבפנינו. נדגיש, כי התובע אינו חולק על הסכומים שצוינו לעיל ובתעודות עובדות הציבור, אלא אך על עצם ההחלטה להפחית את גמלתו במחצית.

8.                להשלמת התמונה נציין, שביום 15.8.05, לאחר שלא המציא התובע לנתבע טופס הוראת קבע ואף לא שולם התשלום עבור חודש 8/2005, בהתאם להסכם התשלומים, הודיע הנתבע לתובע על ביטול הסכם התשלומים שנערך עימו ( נת/1). הנתבע הציג במסגרת תעודת עובד הציבור, אישור בדבר עריכת שבעה הסדרי תשלומים נוספים עם התובע לאחר הסכם התשלומים שלעיל -  כולם בוטלו בשל אי עמידת התובע בהוראותיהם.

9.                לטענת הנתבע, בהתאם להוראת סעיף 368(ג) לחוק, משבוטל הסכם התשלומים רואים אותו כאילו הוא לא נערך כלל. מכאן, בהתאם להוראת סעיף 366(א)(2) לחוק, ולאור הפיגור בתשלומי דמי הביטוח בדין הפחית הנתבע את מחצית קצבת הנכות החודשית לה זכאי התובע.

10.           לטענת התובע, הפחתת גמלתו החודשית בידי הנתבע בוצעה שלא כדין, שכן במועד קרות האירוע המזכה, 22.7.05, לא היה לו כל חוב וזאת בהסתמך על הוראת סעיף 368(א) לחוק, הקובעת, כי משנערך הסכם תשלומים, " יראו לגבי הזכות לגמלה...כאילו שולמו דמי הביטוח שלגביהם נערך ההסכם...". התובע הוסיף וטען, כי משפרע את התשלום הראשון בחודש 07/05, עובר למועד האירוע המזכה, כשמועד התשלום השני אמור היה להיות רק ביום 10.8.05, הרי שהסכם התשלומים עמד בתוקפו במועד הקובע, ועצם העובדה שהתובע לא המציא את טופס תשלום הוראת הקבע אינה מלמדת כי התשלומים לא נפרעו או כי לא היו נפרעים בזמן או כי הטופס לא היה מתקבל לולא קרות האירוע המזכה ביום 22.7.05. יחד עם זאת, מודה התובע כי לאחר 22.7.05 חדל מלקיים את תנאי הסכם התשלומים, לדבריו נוכח תאונת העבודה.

דיון והכרעה

" בחוק הביטוח הלאומי גלום רעיון נאצל המבטא את הערבות ההדדית שבינינו ואת מחויבות ישראל לתושביה.

על פי אותו רעיון נגבים דמי ביטוח יעודיים לענפי הביטוח השונים מכל אחד מאיתנו, ואותם דמי ביטוח מחולקים על פי קריטריונים סוציאליים לנזקקים בחברתנו, הנכה, הקשיש המובטל, היתום, האלמנה, נפגע העבודה וכו'. אותה חלוקה שהיא תכלית החוק לא תוכל להיעשות ללא גביית דמי ביטוח מכלל ציבור המבוטחים..."

            עב"ל 1304/04 עמירם כץ - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, מיום 31.12.07)

ובמקום אחר:

"...הגבייה והחלוקה קשורות קשר בל יינתק זאת בזאת, כצבת בצבת עשויה למילוי תכליתו הסוציאלית של החוק. באין גבייה אין חלוקה, אין חוק ואין תכלית החוק."